יגאל בן-נון: האם המוסד ומשרד החוץ שאפו לטביעתה של ספינת העולים אגוז

ההרצאה מתבססת על פרוטוקולים של ישיבות בהשתתפות הגורמים שטיפלו בהגירה היהודית ממרוקו בראשית בשנת 1960: משרד החוץ, הסוכנות היהודית, המוסד, הקונגרס ביהודי העולמי ועוד. המשתתפחם הביעו את שאיפתם "לגרום לפעולה ספקטקולרית" בתחום ההגירה במטרה לגרום לשלטונות מרוקו לאפשר לישראל להוציא את היהודים באופן קולקטיבי ומאורגן "אף אם הפעולה תגרום לפגיעה בחיי אדם". חודשים אחדים לאחר מכן טבעה ספינת העולים "אגוז" כשעל סיפונה 45 נפשות. אחרי האסון בינואר 1961 האשים המוסד את מרוקו בטביעה. האם גולדה מאיר שאפה שהאסון יתרחש? האם איסר הראל אשם רק בהזנחה פושעת?
נשאלות אם כך השאלות:
- האם בפרשה טרגית זו היתה רק הזנחה פושעת בגלל מצבה הבלתי תקין של הספינה?
- האם היה הכרח להמשיך בהפלגות כאשר התנהלו מגעים קדחתניים עם המרוקנים שהיו על סף הסכם?
- האם יהדות מרוקו היתה צפויה לסכנת חיים שתצדיק פעולה ספקטקולרית המונית המסכנת חיי אדם?
- האם היה הכרח להוציא יהודים, ויהי מה, למרות שהתקבלו דוחות מן השליחים במרוקו המציינים שיהדות זו חייה את תקופה תור הזהב שלה בכל התחומים.